שבועות
[דף זה הוא קיצור של הטקסט המלא בשפה האנגלית]
שבועות, חג שנתחב עמוק בתוך מעגל השנה ושנזכר ע"י רבים בעיקר עבור מתכוני עוגות הגבינה והבורקס, הוא בעצם מקור עשיר של מסורת ושירי-עם המשקפים את החגיגות החקלאיות ואת ההתגלות הרוחנית.
"שבועות" - ברכה לביא
קרבת הקשר המיסטי בין העם היהודי לבין הקב"ה בזמן מתן התורה מובעת במטפורה של ברית נישואין קדושה, המבוססת על נבואות הושעה (ב' 21-22) וירמיה (ל' 30-32). כמו כן, יום חתונתו של שלמה המלך (שיר השירים ג' 11) מסמל את יום מתן התורה (משנה, תענית 26 ב'). קיימות כמה ווריאציות על נושא החתונה: בקהילות הספרדיות, קוראים בשבועות את הכתובה מאת ר' ישראל נג'רה ("ירד דודי לגנו"). קופלה בלדינו, "לה כתובה דה לה ליי" [עיינו בדף החגים] / "אס רזון דה אלאבאר", מאת יהודה בר לאון קלאי, מביע את אותו רעיון. שיר-עם ביידיש, "דער אייבערשטער איז דער מחותן" מדבר על חתונה בין עם ישראל (החתן) והתורה (הכלה); הקב"ה הוא המחותן ומשה רבנו הוא השדכן. (ראו את הסעיף "שבת המלכה" בהרצאה "מלך ומלכה"). הכמיהה לקרבה מובעת במנהגים נוספים: בתיקון ליל שבועות שרים שירי דבקות, כגון "צמאה לך נפשי".
נמצאים הרבה שירים חסידיים, פיוטים ושירי-עם החוגגים את מתן התורה (ראו רשימות השירים). חשיבותו של לימוד התורה בחיי הילד היהודי מתוארת בשירי הילדים "לה תורה" (בלדינו) ו"שבועות, ליבע קינדערלעך" (ביידיש). רוב שירי הילדים בעברית מתייחסים לפן החקלאי של החג, כגון "סלינו על כתפינו".
בביה"כ קוראים את מגילת רות. הפסוקים בהם רות מדקלמת את אהבתה לנעמי ולעם ישראל משמשים השראה להרבה יצירות מוסיקליות, בקרב היהודים והנוצריים.
התחלתי את הסקירה הקצרה הזאת בהזכרת מנהג אכילת מאכלים חלביים. מנהג זה אינו משתקף בשירים (למיטב ידיעתי), אבל אפשר ליהנות מהפסוק התנ"כי "ארץ זבת חלב ודבש", במיוחד בביצוע הזה של הזמרת נינה סימון (שלמדה אותה מר' שלמה קרליבך!)
* * * * *
בתאבון!