שירו שיר של פורים

"משנכנס אדר, מרבים בשמחה!" [תענית 29 א']

אומרים "פורים", וחושבים מיד על מסכות ובדיחות, ליצנים וסיפורים, סעודה ושתייה, והמון שירים חביבים!

ש: מה משותף לפורים וליום הבחירות?
ת: למחרת, כולם מורידים את המסכות ומתגלה הפרצוף האמיתי!

כל ארבע מצוות פורים נובעות מהמגילה, ושלוש מהן נותנות לנו הרבה הזדמנויות לשיר:

2. סעודת פורים [מגילת אסתר 9: 22]

3. משלוח מנות איש לרעהו [מגילת אסתר 9: 22]
4. מתנות לאביונים [מגילת אסתר 9: 22]

1. קריאת המגילה - שרים את סיפור פורים

קריאת סיפור המגילה ושיחזורה היא מצווה שהיהודים שמרו עליה בהתלהבות. הרבה מפסוקי המגילה והתלמוד הולחנו – הנה כמה דוגמאות: משנכנס אדר [תלמוד, תענית 29א']; ככה ייעשה [אסתר 6: 9]; ונהפוך הוא [אסתר 9: 1]; ליהודים הייתה אורה ושמחה [אסתר 8: 16]; ומרדכי יצא [אסתר 8: 15]; חייב איניש [תלמוד, מגילה 7ב']. בדף של הפונותיקה הלאומית, ניתן להקשיב ללקט צלילים לפורים.

קול הרעשנים מלווה בד"כ את קריאת המגילה ע"מ לקיים את מצוות מחיית זכר עמלק [דברים כ"ה, יז-יט]. האם ניתן לקרוא לזה ליווי מוסיקלי? תלוי מי שואלים! הילדים בוודאי יסכימו, אך כדאי לזכור שרעש אינו עניין אסתטי בלבד, אלא אפילו גורם לביטול קריאה כהלכה.

האשכנזים מעלים מחזות "פורים שפיל" [מיידיש או מגרמנית: Purimspiel] ז"א, מופע היתולי לחג הפורים המתבסס על מגילת אסתר. זוהי למעשה דרמה קומית, שבה השחקנים מופיעים מחופשים לגיבורי המגילה. המופע כולל שירים היתוליים, מוסיקה וטקסט קומי. מופעים מסוג זה היו נהוגים בקרב יהודי מזרח אירופה מאז המאה ה-16. השפה המקורית של הפורים-שפיל הייתה יידיש, שפ שהיא נחלת הכלל שאפשר היה להתבדח בה ללא הגבלות המקורות התנ"כיים ושפת הקודש.

המשורר היידי איציק מאנגער כתב את "הסיפור האמיתי" של פורים, כשהדמויות ממגילת אסתר הועברו להקשר השטייטל המזרח-אירופאי. ההצגה, ששיריה הולחנו ע"י דובי זלצר, הועלתה בישראל בשנות השישים של המאה העשרים, תחת השם "המגילה", והיא זכתה להצלחה מרובה.

כמו כן, נתן אלתרמן כתב "גרסה מודרנית" של המגילה - המחזמר "אסתר המלכה", שנכתב ברוח "סיפורי אלף לילה ולילה" ב-1966. גם מאנגער וגם אלתרמן הכניסו דמויות חדשות למתכון התנ"כי, כמו מאהב של אסתר שמנסה לחסל את המלך אחשורוש, המאפשרות הסתכלות בעלילה התנ"כי מזווית חדשה. כיום, ה"פורים שפיל" הפך לתופעה בין-עדתית, ומחזות היתוליים המבוססים על דמויות המגילה והכוללים מגוון רב של שירים מועלים בכל פורים.

הספרדים מספרים את סיפור פורים בקופלאס, היינו, שירים בשפת הלאדינו שנכתבו מסוף המאה ה-17, ואשר מתייחסים בעיקר לחגי ישראל, מאורעות היסטוריים וחיי היום-יום של קהילות ספרד בתפוצות. הקופלאס די פורים היו שירי הקופלאס הראשונים שנכתבו, ועד היום הם הכי פופולאריים. כמו הפורים-שפיל שמתואר למעלה, ישנם שירי קופלאס היתוליים שמתלוצצים על הדמויות הרשעיות של המגילה (למשל: "איל טסטאמנטו די אמן" – ראו את הוידאו למטה), וישנם גם שירי קופלאס (למשל: "לה סלברסיון די פורים") שמשחזרים את סיפור המגילה ומתארים את החגיגות. לפניכם שני מאמרים הכוללים את הטקסטים של הקופלאס בשפה המקורית ובתרגום לעברית: "לספר עתה אחל" – קופלאס לפורים מאת אברהם בן משה די פ'יס (המאמר מאת ד"ר אבנר פרץ) * ו"נפלאות זרש ותהילותיה במסורת של דוברי הלאדינו" (מאת ד"ר שמואל רפאל).

יהודי סאלוניקי נהנו גם מגרסה אחרת של סיפור המגילה בלאדינו, והכוונה לאופרטה "אסתר" שהוצגה ב-1932. המחבר שלמה ראובן ביסס את הטקסט על מחזה מאת ז'אן רסין (1639 – 1699), והשירים הולחנו ע"י יצחק ציון (שניספה באושוויץ ב-1943). לפניכם הטקסט של האופרטה בתרגום לעברית. *

סיפור המגילה משוחזר בהרבה פיוטים, למשל "מי כמוך" מאת ר' יהודה הלוי, שקהילות ספרד קוראים אותו בשבת "זכור" (השבת הקודמת לפורים). את הפיוט "שושנת יעקב" – שהוא מעין סיכום של מסר מגילת אסתר - קוראים ישר אחרי המגילה, והביטוי "שושנת יעקב" נזכר בהרבה שירי עם, למשל: "קום איך אריין" [אני נכנס] או "פורים ליד" [שיר פורים].

סיפור המגילה משמש השראה מאז ימי הביניים לפרודיות למיניהן, שהגיעו לשיאן בימי הביניים, ועד היום הוא מהווה מקור לסאטירה פוליטית: מי יכול להחמיץ את הקשר בין המן שליט מדי ופרס לאחמדיג'נד האירני? אסתר, כמו גיבורים תנ"כיים אחרים, מגולמת פעמים אין-ספור בקולנוע העולמי.

הנה האתר המסורתי של קבר אסתר ומרדכי בעיר המדן שבאירן, וסיפור שיקומו בשנות ה-1970.

המן ניגש למגד-עתידות ושואל: באיזה יום אני אמות?
עונה מגד-העתידות: בחג יהודי.
נבהל המן: איזה חג?
עונה המגד: כל יום שתמות ייחשב כחג יהודי!

2. סעודת פורים - לאכול, לשתות ולשמוח **

המן לפרעה: אני נכשלתי בתכניתי מפני שהייתי תלוי במלך טיפש. אבל אתה, מלך אדיר כמוך, מדוע אתה לא הצלחת?
פרעה להמן: אדרבא! כתוצאה מהתכנית שלך, יש ליהודים יומיים של שמחה. אבל כתוצאה מהתכנית שלי, יש להם שבוע עבודת פרך לפני החג, שבוע של אוכל ששובר להם את השיניים, ולאחר מכן שבוע של קלקול קיבה!

סעודת פורים מתוארת בחיבה בכמה מהקופלאס והשירים שמושרים אצל העדה הספרדית. למשל: בקופלה "לה סלברסיון די פורים" יש רשימה של מאכלים צלויים ומטוגנים, כוללים קאבאבים ומאראצ'ינוס [עוגיות משקדים] ובנוסף, כמובן, הרבה יין. גרסה אחת של "איסתה נוצ'ה די פורים" מזכירה יין, עוף ואורז, וגרסה אחרת של אותו שיר מספרת על "אלהאווינאדאס" [מעדני מאפה].

המן נאכל בכל מיני צורות וטעמים: בצורת "המנטאשן" [אזני המן], שמקורם בגרמניה ושהפכו לנחלת הכלל, "קרעפלעך" [כיסונים], "פולאריס" (שמסמלים את הרגל של המן), ו"פאזאולוס" (שמסמלים את אזניו). המעדנים האלה מיוצגים בהרבה שירי עם, כולל השיר "האפ, מיינע המנטאשן" [אזני ההמן שלי] – המספר על אזני ההמן המקולקלים שהגב' יכנע-דבושה מביאה לחמותה - תהנו מהוידאו בפי תיאודר ביקל.

מצוות הסעודה נובעת מהפסוק באסתר 9: 22 – "לעשות אותם ימי משתה ושמחה", שמתפרש בתלמוד כשתיית הרבה יין: "מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן וברוך מרדכי" (מגילה 7 ב'). רמת השיכרות המותרת ניתנת לוויכוח, אך אין ספק שנהוג ליהנות מהטיפה המרה, כפי שאנחנו רואים בוידאו של טיש-פורים [שולחן פורים] אצל חסידי בובוב. הפיוט "ככלות ייני" (שמיוחס – כנראה בטעות – לר' שלמה אבן-גבירול) הוא פרודיה על שתיית יין ששרים אותה בפורים; הוא מופיע באוספים מהמאה ה-14 סמוך לפרודיה של ר' קלונימוס בר קלונימוס "מסכת פורים". באופן כללי, אנחנו איננו אוהבים לחשוב על עצמנו כעם של שתיינים, אך בכל זאת, יש בפולקלור היהודי הרבה שירים על שתייה.

3. משלוח מנות איש לרעהו

שני יהודים נפגשים ורוצים להתפלל במניין. אלא מה, הם היחידים שם. מה עושים?
אומר האחד: אני ואתה, אתה ואני, שנינו ביחד - זה כבר 6. עכשיו תגיד את זה גם אתה - ויש 12.
אומר השני: טוב, יש שניים מיותרים. בוא נלך!

מצוות משלוח מנות איש לרעהו, כמו מצוות מתנות לאביונים ומתן "מחצית השקל", מדגישה את הצורך לחזק את תחושת האחדות והאחווה בין היהודים. לפי ההלכה, שולחים שני סוגי מזון מוכנים לאכילה, כולל המאפים שנזכרו לעיל, ונוהגים לעשות זאת באמצעות אדם שלישי כשליח. השליחים הם בד"כ ילדים, שבאים מחופשים לבתי השכנים ומקבלים מעות פורים בתרומה. (סיפור פורים של שלום עליכם מתאר את מה שקורה כששתי שפחות נושאות את משלוחי המנות לידי שכנותיהן). הנה פזמון שהיה שגור בפי ילדי פולין:

א גוטן פורים אלע-ך

ווי איך גיי פאל איך

די בארד אי זמיר לאנג

און דאס וייב אי זמיר קראנק.

היינט איז פורים

מארגן איז אויס

גיט מיר א גראשן (פעני)

און ווארפט מיר ארויס.

[פורים שמח לכולם / לאן שאני הולך, אני נופל / הזקן הוא ארוך / אשתי חולה / היום פורים / מחר כבר לא / תנו לי פרוטה / וזירקו אותי החוצה].

מארק שאגאל: איור לספר של אשתו בלה שאגאל, "נרות דולקים"

מסורת משלוח המנות מתוארת בהרבה שירי עם, למשל: מאכט אויף [פיתחו את הדלת], א גוט יונטב יידן [חג שמח, יהודים], שלחמנות, ו-איל דיה די פורים [היום של פורים]. פלורי ג'גודה, זמרת ומלחינה שמוצאה מיוגוסלביה, מתארת מנהג יפה: "ישר אחרי פורים, מאדאם גאשפאר, אשה עשירה ומאוד נדיבה, אספה את הילדים ליד הכיכר בסרייבו. הילדים היו קונים חיות קטנות תמורת מעות הפורים, ועל מאדאם גאשפאר היה לנחש כמה הם שילמו. אם היא טעתה, היא הייתה צריכה לשלם לילד דינאר אחד. כמובן שהיא אף פעם לא ניחשה נכון, ולכן כל ילד אסף דינאר מיוחד מאמדאם גאשפאר." (מהדיסק "לה נונה").

יהודי מחפש מקום חניה ולא מוצא. בייאושו מרים את ראשו לשמים ומתחנן: "ריבונו של עולם, אם תסדר לי מקום חניה, אני מבטיח לאכול רק כשר, לשמור שבת, ולכבד את כל החגים."
סיים את תפילתו, ראה אל מול עיניו מקום חניה, והרים שוב את ראשו לשמים: "אין דבר, הסתדרתי כבר בעצמי!"

אתרים מומלצים

משרד החינוך - האגף לתרבות תורנית
משרד החינוך - האגף לתרבות תורנית - מקורות
דעת - אתר לימודי יהדות ורוח
דעת - מנהגי פורים לפי כל העדות
הסוכנות היהודית
אוניברסיטת בר-אילן – מאמרים
ישיבה – הלכות פורים
כיפה
יהדות בבל – מאכלים
מכללת קיי

הומור בשירים ביידיש ובלדינו - ראו את הדף באנגלית באתר זה: Singing with a Smile